הוא שוכב לצידה
ראשו נח על ידה
זה עוד לילה תמים לכאורה
אך עובדה היא
שהוא כבר עצם את עיניו
אבל היא עוד שוכבת ערה
מרגישה מרומה
מלאה באשם
איך עוד פעם נפלה היא בפח
איך החליטה בזאת
מעתה לא לטעות
אך הכל כמו היה ונשכח
הוא שוכב לצידה
ועיניו עצומות
השפתיים בתווך נשימה
מצמצמת מרחק
אל גופו הישן
כן, עכשיו היא מרשה לעצמה
הדמעה הצפויה
משתחררת בלאט
כשנושם הוא פתאום בכבדות
היא יודעת היטב -
חלומו מתקרב
כשהיא עוד כלואה במציאות
בויתור מתבקש
היא מפנה את גבה
אהובה האטום, הנכסף
בשפתיים כמהות
ערומות מנשיקה
היא לוחשת בשקט -
אסף. |
