ביום מן הימים הוא יקח אותה,
אל הים הגדול, אל האין סוף,
הוא יחבק אותה חזק אליו,
הוא יראה לה אוניה שם במרחק.
הוא ידליק לה נר,
והם ישירו ביחד,
כשהוא ינגן את שיריו,
אל מול ירח.
על החול הם ישכבו ויחלמו,
על חיים יותר טובים מעכשיו,
ואז יגיע הרגע,
והוא יתחיל לבכות כמו תינוק.
הוא ידבר על מי שמת,
והבכי רק יתגבר,
ואת תחבקי אותו חזק,
תעטפי אותו מכל צדדיו.
תנשקי על מצחו בלהט אהבתך,
ועיניך יהיו עצובות מעצבו,
ואז הוא יביט בך ויגיד לך,
'אל תבכי, אני כאן'.
ואת תחייכי את חיוכך,
והוא יפסיק לבכות,
והוא יתחיל לשיר בקול גדול,
והמנגינה תתחיל לחזור.
ואת תביטי בו ולא תורידי את מבטך,
תהיי קסומה מקסם מנגינתו,
ותתחילי לשיר איתו בקול גדול,
את שירי העצב והשמחה שכתב.
ובמבט של רגע תנשקי אותו על לחיו,
הוא יביט בך ויגיד לך 'תודה',
ואז תשבעו שלעולם לא תפרדו,
ואש האהבה תבער בכם עד סוף ימי חייכם.
את תהיי שם כל פעם שאותך הוא יצטרך,
תהיי לו כאחות,ולפעמים גם כאמא,
ולך הוא יהיה כאח,שאוהב עד הסוף,
אח שילך איתך עד הסוף, ולא יעזוב.
מוקדש לבנאדם מקסים שהשפיע עליי רבות,ועוד ישפיע עליי.
אוהב אותך!
|
