בז רוזנטל / מנוחה (ויתור) |
ברחוב הזה, המוכר פתאום.
הלכנו שעות מבלי להגיע.
מול ביתך או מול ביתי.
פעמים רבות, על הסף.
כשהצער ליחך את רגליי.
כבר הייתי מאוד מוכנה.
כבר הייתי פה, בכאב הזה.
כאב חם, מואר ומבטיח.
געגועים קטנים בלבד.
רק חיכיתי שאבוא.
חשבתי שאני מחכה לך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|