ארבל הכרמלי / שירם תם |
שירם, שיועד להתנגן בלי תום
הגיע אל סף התהום,
כאשר הקדים הפכחון את החלום
עם עלות היום.
בשעת פרידה נותקו שפתיים
ונמתח התיל...
להפריד לב מלב, עין מעין
לפחות לבינתיים.
לא נפלו בזרועות זה על זו;
אפילו אמרה: "אותך, לא רוצה לראות...
אולי רק פעם לעונה לכמה שעות"
ולבו לא דאב - רק נותר נבוך.
כאפר - כיסתה האדישות את פניהם;
שירם תם והתייתם,
היא עלתה על רכבה ומיהרה להסתלק
והוא רק הפטיר: "שמרי על עצמך".
07/01/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|