"אני יודעת, זה עצוב" היא אמרה לי
"אבל אין מה לעשות"
אמרתי לה "את לא חושבת שכדי לנסות?"
והיא אמרה "לא"
"ואולי ל.."
"לא" היא ישר אמרה
"אפשר גם ל..."
"גם לא"
"ואם..."
"לא! לא! את לא מבינה! אי אפשר לשנות אף אחד , בעיקר לא את!"
אמרה ויצאה מהחדר וטרקה את הדלת.
את סתם פסימית צעקתי! אבל היא לא שמעה..
אבל אני קצת מבינה אותה.. או שאולי לא מבינה כלום..
היא גמלה בליבה החלטה , לשנות מישהו או משהו זה בגדר אוטופיה.
העולם יישאר כמו שהוא ולא משנה מה אנשים כמוני חושבים..
אבל אני עוד קטנה מדי.. ככה היא אומרת.. אני עוד לא חוויתי על
בשרי את מה שלעולם הזה יש להציע...
ואולי זה טוב.. שאני אופטימית ותמימה עד כדי בחילה.. כי אולי
אנשים כמוני ישנו את העתיד.
ואולי אנשים כמוני סתם נועדו לשיברון לב.
אבל זה לא משנה אני זה אני וככה אני חושבת.
ואת העולם אפשר לשנות
ואת האנשים אפשר גם
והכי חשוב לנסות ולא לברוח
למען העתיד שלי , שלך ושל כולנו!
אז מה אם אני נשמעת כמו כמפיין זול לאיכות הסביבה..
זה נכון.. ואתם יודעים את זה!
ואולי לא.. אבל זה היופי שבזה..
לכולנו דעות שונות..
וביינתים כשהירהרתי לעצמי היא חזרה לחדר התיישבה ליד המיטה
והשפילה עיינים לריצפה..
שאלתי אותה במין טון כזה של ניצחון מדומה:
"כן.. יש לך משהו להגיד לי..?"
והיא אמרה לי "כן.. יש לי..אני מצטערת על מה שקרה קודם, זה לא
היה במקום, וזה לא אשמתך..
אבל.. את יודעת שאחרי חיים כמו שלי לא קל לחשוב כמוך, הלוואי
ויכולתי.. הלוואי.. אני מאוד מעריכה את השמחת חיים שלך ומקנאה
בך, את לא יודעת כמה! אבל אני ראיתי כמה דברים שאת לא מעלה
בדמיונך..
ואני סה"כ מנסה להכין אותך לעולם שלא כ"כ מוכן לאנשים כמוך ,
לשינוי הזה , למהפך הזה...
והנה.. שוב אני והבולישיט הפסימי שלי.."
הסתכלתי עליה בעיינים מבינות ואמרתי לה שאני מבינה לחלוטין
ושהכל בסדר.. ראיתי את הדימעה בעין שלה... והאמת שגם לי בא
לבכות...
למרות שבאותו רגע.. לא הבנתי כלום.. לא ראיתי את מה שהיא ראתה
בראש.. וגם לא כ"כ ניסיתי.. כשחושבים על זה.....
אבל עכשיו מלמעלה.. כשהאופטימיות שלי היא זאת שהרגה אותי אני
סוף סוף מבינה.. אתם שואלים איך?
אני , זאת שדוגלת בשלום ובלסמוך על אחרים נסעתי לבקר חברה
ערביה קרוב לשטחים.. ונורתי.. ראיתם איך אפשר
לנפץ דרך חיים ..
או בעצם חיים...
אז ככה.. היא יושבת ובוכה כל היום.. ומטצערת על הבחורה הנפלאה
הזאת שנקטפה.. "היא הייתה כ"כ תמימה! , למה היא?! למה היא
מכולם?! זה לא הגיעה לה!! היא הייתה מלאך!" אבל אני למדתי
מהטעויות שלי... הלוואי שאני הייתי כמוה.. אולי הייתי חייה
עכשיו.. אולי פחות טוב אבל הייתי חייה... אבל טוב לי פה
למעלה.. לצחוק על כולכם...
טיפשים....
טיפשים שכמותכם...
אבל אין מה לעשות הא? מבוי סתום..
הייתם מאמינים? אנחנו ( או יותר נכון אתם ) הגעתם למקום שאין
ממנו מוצא.. ואי אפשר ללכת אחורה ( תיאורתית אפשר אבל אתם לא
מספיק חכמים ) האדם , הגזע העליון , האינטילגנציה הקידמה
הטכנולוגיה אתם תקועים! הא! אני מזלזלת בכם.. אולי לא בכולכם..
אבל בהחלט ברובכם..
אני מקווה שאת הסיפור שלי כולם יישמעו.. אני כבר מתארת לעצמי
את הכותרות בעיתון הסופשבוע: "אישה הדוגלת בסובלנות נורתה בשם
הגזענות" או משהו פלצני בסגנון..
אז לסיפור שלי אין מוסר השכל.. וגם לא פואנטה אני חושבת..
הוא סתם משקף חברה חסרת כל עתיד.
אז אני לא אסיים את הסיפור שלי בשורת מחץ כזאת..
אני אתן לעתיד לתת את השורת מחץ שלו. ותאמינו לי שתהיה אחת
כזאת.
אולי לא עוד שנה , ולא עוד עשר , אבל תהיה...
אז להתראות בינתיים.. אני אחכה לכם כאן למעלה.. בסוף כולם
יגיעו..
אולו לו עוד שנה  , ולא עוד עשר , אבל תגיעו....