הלכת לך בשדה
ביקשת למצוא פרח
לא פרח שקמל וכותרתו יבשה
לא פרח קוצני שיד בו לא תיגע
פרח מלא הדר ויפה תואר
פרח רך ונעים (ומבין)

הלכת אנה ואנה ולא אמרת נואש
כי ידעת שיבוא היום ויגיע הרגע
בו תמצאי אותו      

את הפרח

והנה מקץ ימים או שבועות
נמצא הפרח והוא ניצב איתן, מצפה לבואך
זה הפרח שלא ייבש ולא יצהיב
זה הפרח שיבשום תמיד

הלכת לך בשדה ועימך הפרח
ביקשת למצוא פינה בצל
פינה שקטה בה תנוחי ממסעך הארוך
פינה בה תוכלי לנשום הפרח מלא ריאותיך

וכבר ראית בדמיונך
אותך שרועה על מרבד דשא והפרח לצידך
וכבר ראית את השלווה
וראית את הבריה

ואז לפתע כמו משום מקום
הגיחה רוח איומה,
הבל פיו של השטן,
נשאה עימה את הפרח שלך
הרחק מעין או מגע
מעבר לאופק מעבר לנתפש

ואת שבראשך ראית כבר את הבית
שם, עם הצל והפרח
וברגע אחד הכל נגזל,
את לא אמרת נואש
קראת לה לרוח הרעה
קראת לו לאותו שטן

הכרזת בקול גדול:
אלך עד קצה העולם ומעבר
אתמודד מולך -  שטן
אני אשיב לחיקי את הפרח שלי

ושוב את במסע ושוב את בשדה
אבל עכשיו את לא לבד,
עננים סוככים מעל מגנים מהשמש
רוח גבית תומכת מאחור
ומסביבך מיליוני פרחים
וכולם כולם איתך במסע