משאיר את הנייר על השולחן
עבור הרגע ההוא שבו המשפטים יקבלו חיים
ומה יהיה איתי אז?
מביט על עצמי במראה
שום דבר
לא יזכה פתאום לחיים
אולי ניסחף אל החוף
מבקש להניח את הראש
עד שהלילה שוב יעלה
ואוכל
להגיע בשקט
בלי שאיש יבחין
בינתיים, יתמלאו השורות במילים
והזמן יתקתק
עד שלא יהיה לי לאן לברוח
איך אתם לא שומעים
את המילים של השירים
אשר מתנגנים מעבר לדלת הסגורה
את חלונות החדר סגרתי
שלא ייכנס רעש זר
ואתם נשארים שם לבד
רואים את התמונות שעל הקיר
כמה צבעים, אפשר לשנות ברגע אחד?
הייתי רוצה להיות שמח
אולי ליצן בתוך כלוב
אולי כמו זה שזה יודע את התשובות
אבל בסופו של יום
אני תמיד בוחר שלא
כאילו אני יודע את המחיר
ואיך אתם לא שומעים
את מילות השיר?
מביט בירח המדמם
הוא יכול בכול רגע ליפול
ומה אז אוכל לעשות
גם לנייר יש גבול
כמה משפטים הוא יכול לסבול
וכמה מילים הוא צריך להסביר
ואני לא זקוק
להגדרות של עצמי
אתם מאחורי הדלת מחכים
אולי לגזר הדין
אולי לתגמול
ואני שוב מחפש, איך להסביר את עצמי
בלי ליפול לכול המלכודות
כמה אהבתי, בסוף זה תמיד משקר
לא יכול לא לחשוב
שבטח היתה לי ברירה
אולי אכתוב כמה מילים
בנייר שמחכה לי על השולחן
אולי פשוט אתן לכם לחכות
הרי אתם לא שומעים את השירים שמתנגנים
אולי זה כבר מאוחר
אלך לישון, ובבוקר אתחיל מחדש