כול יום אני חושב
שאני לא יכול להתאבד כול יום מחדש
מנסה לסדר הכול בשורות
מה שייפול ומה שיישאר
אני תמיד אוכל ללכת
לפני שיחשיך
רגע לפני שהיום
שוב יזכיר לי
שגם מחר אצטרך להביט בשמיים
לחכות שהגשם ייפסק
אולי הטיפות
ישטפו את פניי
אולי לא אצטרך עוד לחפש סיבות
איך להגיע אל סוף היום
כול יום אני חושב
שאני לא יכול לאבד הכול
בגשם
בין הזמן שהיה לזה שעוד יבוא
כמה עוד נותר?
לא כול יום אפשר לעזוב
אני מביט בה
כאילו היא שם
אבל מזמן כבר שכחתי
איך היא נראית
פניה משקרות בלי סיבה
ואני לא יכול
כול יום להתאבד מחדש
והיא בכלל חזרה להיות שמועה
כותב את הסיפור מבלי להרגיש קיים
מביט מהצד
כאילו זה לא אני
שמשחק עכשיו את הליצן התורן
מוחק שמות ופנים
נשאר רק עם הדמויות שאני צריך
אולי כול יום שעובר
זו בדיחה שחוזרת
אני מכיר את כולן ובכול זאת צוחק
מאהבה שבויה
לחלומות נספגים
אני תמיד בוחר את הצד הקל
עד שמתעורר מיוזע
אי אפשר כול יום להתאבד מחדש
זה פעם אחת ואז זה נגמר
אני לוגם לאט מן הכוס
אהבתי שידעתי לשקר
במיוחד לעצמי
זה היה קל יותר
מאשר להתחיל
לחפש סיבות