מה עושה לך ההצגה?

מה עושים לך חייך?

האם אתה נוטה לעיתים קרובות למדיי להתבלבל בין שניהם?

האם יכולת לראות את עצמך דרך סיפורם של האחרים ?

האם יכולת לומר כזה אני ? האם היית מסוגל להגיד שזה באמת בסדר
להיות כזה ?
להיות נכה ? ולא מתוך כניעה עצובה לגורל אלא בפשטות מוחלטת?

האם אתה מסוגל להכיל בתוכך את מלוא המשמעות של קבלה עצמית חזקה
כל כך?

כמה הייתי מאושר לראות אותך. כי אפילו בתיאטרון ההוא כשכל
מודעותינו הייתה מכוונת
אל כיסא הגלגלים שלך ושלי עדיין ראיתי את פניך היפים והמחייכים
מנצחים על הכל.