מאיה כותבת / הבל |
בשנים אין ספור,
אותותיך בי נראים עם בוקר,
עת אשוב הביתה
ועורי
עייף.
חיוכי ציני, מציץ
בעיניים עצובות
אל העולם.
ובדרך אתעכב אצל המראה,
ופניך ניבטים אליי.
עכשיו אוכל לסלוח.
עכשיו אוהב אותך יותר מכל.
אחי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|