שוכב לי אפרקדן
לחוץ לי על הבטן
גבי אל השמיים
ראשי באדמה
עיניי תרות במחשכים
אולי אדלה כמה פנינים
מוחי כבר מחשב
מחשב הוא את מוחי
וכי פנטסיה זו תביא לתועלתי?


אויר פתוח ורוח ים נושפת בעורפי
כבר לא בת יענה
אך נשארתי בגפי
מציץ מבעד לכתפיי
מוצא שם את כפות רגליי
עתה אגדל לי כנפיים
אדאה לי בשמיים


הי אתה,עצור מיד!
צעקה לי דמות מאי-שם
אינך ציפור ואף לא כלי תעופה
הינך בן אנוש מן השורה
מאוד נבהלתי ומיד נפלתי
ופליאה בליבי על חוק זה שהפרתי
האיסור לעוף,לזרום,לחלום
בלא להתייחס כלל לשעון
מערכת נוקשה
מערכת קשה
בין אדם לאדם-
האדם הוא מכונה.