היה אז בוקר היום הראשון למלחמה בלבנון.
האופק החוויר במזרח, היינו בעיצומו של הקרב על בינת ג'בל.
לחמנו שם מזה שלוש שעות.
התנהל קרב עקשני, קטלני, החיזבלונים נלחמו בעקשנות.
זה היה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה.

בשלב מסוים של הלחימה ראיתי בלוויין שחטפו לנו חיילים.
לא ידעתי מה הולך לקרות, כוון שהקשר עם דודיק הברוקר ניתק עוד
בתחילת הקרב.
באותו רגע חשבתי שהלך הכסף.

בשתיים, שתיים ושלושים
נכנסנו דרך הטרשים
לשדה האש והמוקשים
של הבוץ הלבנוני.

מול בונקרים מבוצרים
טילי נ"ט מדויקים
מאה וכמה בחורים
בבוץ הלבנוני.

הצלחתי סופסוף ליצור קשר עם דודיק.
הוא שאל מה העניינים, ואם נראה לי שצריך למכור.
מישהו היה צריך לשמור על קו פתוח עם הבנק.
לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, עזבתי הכל ורצתי למעלה.
אודי שאל איזה פקודות אני מוריד לפיקוד,
אני רק צעקתי "תמכור, תמכור"
ככה עברנו איזה שלושים נקודות,
אודי נתן פקודות מבצעיות, ואני נתתי פקודות מכירה.

אני לא יודע למה לא קיבלתי צל"ש, הפסדתי בסך הכל רק 25 אלף!