|
חזית הלבבות,
אשר נורו בלא פעם
ממשיכים לעמוד קצת רופפים.
בדמיונם על ניצחון אולי אפילו במערכה
על הקרב הם כבר אולי ויתרו,
אך עדיין בוערת תקותם
כשלהבת הסטורה ברוח
ולהם אהבה באבנט
ולא חרב. |
|
|
צ'מעי, כשאני
מתעצבנת על החבר
שלי, אני לועסת
מסטיק ומדביקה
אותו מאחורי
השיניים
הקידמיות.
שלי יורקת לבאר
שהיא שותה ממנה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.