זמר שקט רץ אל העלים,
לראות
למה הם נושרים,
וזה כי אני לבד ויש לי זמן
את כל הזמן שבעולם
לרואת מה פה נפל,
ואם זה אולי רק עניין של
מזל,
אני מרים את ראשי, מביט ורואה
עץ זקן ובלי כוחות שעייף כבר מתלאות
של שנים שלפעמים נדמו לארוכות.
הוא שמח עם בוא הסתיו,
קל לו יותר בלי כל העלים שנמצאים כעת
לרגליו.
כל אלה כל כך הכבידו עליו.
הוא מתמתח בכיף לכל גובהו, אבל לפתע אין אף אחד
לצדו,
ומשהו מזדחל שם בקרבו
והוא מודה,
הוא מרגיש שונה
הוא כבר לא יודע מה! הוא רוצה
הוא לא שלם, מרגיש קצת אשם
חסר חסר חסר
והגעגוע הזה
לא עובר.