עוד אחת ואין יותר כוח, יושב, סיגריה ביד אחת ויסקי ביד שנייה
שתי נשים מצדדיי, עשן מחניק את החדר
עד שהספקתי לספור עד אחת... שתיים... שלוש והן נעלמו, כל אותן
נשים, שמספרם כבר נמחק מזכרוני.
ארבעת הדקות שנשארו לי בעודי ער מתבזבזות על עוד סיגריה שלא
תוסיף כלום לחיי.
חמשת השנים האחרונות, כסף שחור, אין ספור בקבוקי ויסקי ריקים.
שישה, שישה ימים בהם העולם, או לפחות המדינה, נלחמת, עובדת,
נאבקת וכו' וכו'.
ועד שהגעתי לשביעי פורשים מפות לבנות, מדליקים נרות
ובנר השמיני, שכבר נראה מעומעם, כיביתי את אותם נרות שיצרו
אווירה "רומנטית", בבית המקדש היה יותר מאור מבחדר המאובק
הזה.
תשעה חדרים עלובים בבית המלון הזול הזה,
עשרה חתולים שחורים שמסתובבים מתחת לחלון חדרי, סובלים מעישון
פסיבי כבד.
אחת עשרה נשימות, אני לא ממש מצליח, שיעול, הוא אמר שכדאי
לנשום עשר נשימות לפני שאני מוציא משהו מהפה, הוספתי אחת לשנה
הבאה.
שתים עשרה, השעון מראה כמה אפסים הרמתי את הראש, כבר מאוחר,
כדאי להדליק את האור ולהתחיל עוד "יום" בחיי המרתקים.
