צֵל-עָנָן חוֹלֵף לְרֶגַע קָט
לִפְעָמִים רוֹאִים אוֹתוֹ בָּרוּר
מֵעַל ש-ָדוֹת בָּאָרֶץ הַזּוֹ
צֵל-צִלָּהּ כְּמוֹ בְּהֶלֶם-קְרָב
מִבַּעַד לַקִּיר הַפָּרוּץ
שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹלוֹת
רוֹאֶה אֶת הַמַּרְאוֹת
בְּסֶרֶט מְקֻלְקָל שֶׁחוֹזֵר וּמֻקְרָן
אֲנִי רוֹאֶה אֶת צֵל-צִלָּה
וְהוּא רוֹאֶה אוֹתִי
מִתַּחַת לַפַּרְדֵּסִים וּלְש-ָדוֹת
יָצוּק בִּלְבָבָהּ
לְאַחַר הִתְפָּרְצוּת גַּעֲשִׁית חוֹלֶפֶת
צֵל אַחֵר מְלֻבָּן בְּגַאֲוָה
צֵל-צִלָּהּ עַל מָסָךְ-הַקּוֹלְנוֹעַ
בְּכֶתֶם שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט עַל הַמָּסָךְ
יוֹדֵעַ כְּשֶׁגַּם כְּשֶׁהַמְּכוֹנָה הִתְקַלְקְלָה
אֲנִי תָּמִיד שֶׁלָּהּ.

דן ספרי
                                                         
©