הדם ניגר במורד גופו,
הצבע אוזל מפניו,
במקום עיניים, חורים שחורים,
והוא כולו בכי ותחנונים.

הוא מתחיל להתגעגע אליו,
הוא מצייר לעצמו ציור,
צבע שחור על דף לבן,
איש יושב ובוכה כמו ילד קטן.

הוא מרגיש את רוחו מרחפת בחדר,
הוא מנסה לאחוז אותה צועק 'חזור אליי',
כותב לעצמו מילים של בדידות,
מילים של כאב ועצבות.

אז עכשיו הוא הפסיק,
והוא מסתכל עליך,
את עם הקול היפה,
זאת ששרה עכשיו את כאבו.

מפלס את דרכו עד אליך,
מתבונן בך ופורץ בבכי שלא נעצר,
אז עכשיו את מנגנת לו את כאבו,
ואת ממשיכה לפצוע את ליבו.

אז אב שכול, או אח בלי כלום,
לא ישנו את המצב,
הוא נפטר והלך מן העולם,
ואת ממשיכה להכאיב את ליבו,
את השטן בהתגלמות של יופי,
את השכול בהתגלמות הבכי.

את שרה את כאבו,
את סיבת מותו.