נפתלי אוחנה / אל תוך שתיקותייך |
שקמוצות בלי פיתחון,
רוצה לחדור אל תוך שתיקותייך,
אל תוך מבע עינייך.
הגעתי כמו עיוור פניתי אלייך,
אך לא שם היית, כי אם רחוקה ממני,
מרחק שנות אור, התרחקת.
נותן למי המעיין לזכך את פניי,
מרגיש אשם,שוטף את דאגותיי,
וזה מתפרץ, עולה וגועש,
שם בצל ההר, בכי נשמע,
בכי מר, בכי של טוהר מעלה...
וכך חזרתי,שפל רוח וקומה,
בלי תעוזה לקימה משינה,
בלי מנוס מפחד נורא,
כך נפלתי אל תוך מצע שחור,
מצע של ייאוש ושכול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|