כל אחד מאיתנו לובש מסיכה
כל אחד מדכא יצר עמוק ראשוני
ואני לא שונה מכולם
קשה לי להגיד את מה שאני רוצה במילים
גם אני כמוהם מדחיק הכול עמוק בפנים

קשה לי להגיד לה את מה שאני חושב
לפעמים גם אחרי שאני מחליט אני לא אומר מילה
אפילו שאת כולן אני מכיר
אפילו שמצאתי את המילים הנכונות
אפילו שמצאתי גם את אלו שהיו כל כך חסרות

מילים שהופכות אותנו לאלים
מילים שמבדילות אותנו משאר בעלי החיים
אני יודע שהפעם אני אוכל לכבוש את לבה
אך איך שהיא מגיע, שוב אני נשאר בלי מילה
איך שוב ברח לי האומץ לעמוק בפנים?

כל אחד חומק בעזרת מסיכה
כל אחד בונה בעזרת חומה
מגן ושומר על האגו הענק
שחס וחלילה לא יפגע
שחס וחלילה נשאר בלי אוויר בראה

יותר מלהכיר את המילים
צריך לדעת איך ליפול
וחשוב מכך איך קמים וממשיכים
אולי בסוף נזכה בכל

אבל עד אז אני יעטה את המסכה