"כולם אומרים לי שאני בסדר
אומרים לי ברחוב: "היי אתה שם, אתה נחמד!"
אבל אני יודע שאני סתם טמבל,
ואת זה תוכלו לראות מיד"

הוא ידע את זה. הוא ידע את זה מהיום הראשון, אני בטוחה.
הוא ידע שאם יש לי חשד, אפילו קטן, שמנצלים אותי או שרוצים
להיות איתי רק כדי לשכב איתי, אני מתמוטטת.
ואני, אני הייתי תמימה, נשבעת. תמימה מכל הלב, תמימה אמיתית
כזו. הפכתי חשדנית מכורח נסיבות כאלו ואחרות ובעקבות ניסיון רע
ומר. בדיוק יומיים וחצי לאחר שאזרתי אומץ-על והצלחתי לומר לו
בחצי פה ובחוסר בטחון מוחלט שאני מעדיפה שננתק קשר לאלתר,
מצאתי את עצמי שוכבת מתחתיו מפחדת לגעת בו.
הפעם הוא אפילו לא טרח לבקש ממני להיות למעלה, "לזיין אותו",
או לעשות את שאר הדברים המשעשעים שהיינו עושים בד"כ במיטה,
ושהסכמתי לעשות רק בזכות ההבטחה הכנה שלו ש: "יובלי, אני אתך,
כל דקה", ובזכות הפידבק והביטחון שהוא העניק לי, שעזרו לי
להתמודד עם הפחדים שלי לאט לאט.  
הוא כל הזמן התלונן על החום בחדר שלי, שאין לו אוויר ושהוא
מזיע בשערות בגב (שאגב, לא היו קיימות בכלל). בגלל החום הוא
גמר מהר יחסית לבד"כ, כאילו הוא מיהר לאן-שהוא.
מזל שהוא לא שם לב שבכיתי.
"עזבי את הידיים, תני לי לגעת בך! זו לא פעם ראשונה שאת שוכבת
איתי, נכון?" שאל. "סמכי עליי. את סומכת עליי?"
"כן", מלמלתי.
נזכרתי בפעמים הראשונות ששכבנו, איזו הרגשת בטחון הוא הקנה לי
בזכות הניסיון הרב הזה שהיה לו. ואיך הוא הצליח בכלל לגרום לי
להפקיד את גופי בידיו במאת האחוזים, ולסמוך עליו כ"כ בעיניים
עצומות. כמה שונה הוא היה אז.
גיששתי באפלה, מנסה נואשות לאתר את התחתונים, או חולצה או כל
פריט לבוש אחר, מנסה להסתתר מתאורת הפלאפון החושפנית שהאירה
עליי מכיוונו, ומשכנעת את עצמי שלא עשיתי טעות כזו פטאלית ברגע
שאישרתי לו לבוא לישון אצלי בכמה רגעים של חולשה.

"יצאתי אט אני אוהב רגוע
כי לאידיוט לא טוב להיות מהר
המחשבות מתרוצצות קבוע
אבל בראש של מישהו אחר".

הוא נורא אוהב לדבר על בחורות כוסיות שהוא ראה בכל מיני
מקומות, ואיזה חוטיני מדליק היה להן, כזה ורוד עם שפתיים
שמצטלבות בדיוק בנקודה שבה נגמר החוט הדקיק.
משום מה תמיד יש אלפי בחורות יפהפיות שנורא רוצות אותו והוא
מגיב להן ב: "את אפילו לא מצליחה להעמיד לי אותו".
ואני מוצאת את עצמי יושבת שעות חושבת, תוהה, שוברת את הראש איך
לכל הרוחות זה הגיוני שאני מצליחה להעמיד לו?! איך?! ואיך זה
הגיוני שאני מצליחה באופן קבוע ובהתמדה ראויה לשבח להוכיח
לעולם ולעצמי שוב ושוב שאני באמת חסרת אופי בגרוש.
אסור לי להקשר יותר לאף אחד. אסור לי לפתוח את הלב יותר ובטח
ובטח שאני אוסרת על עצמי להתאהב באף בן אנוש שבעולם בטעות או
במקרה.
אז באמת מזל שלא התאהבתי בו, כי אחרת הכול היה הופך להיות קשה
פי שלוש, ופוגע פי שלוש.

"אני בודד, והסיבה היא זאתי
שמתמיד הייתי בררן
אבל בסוף אמצא את האדיוטית
שתחלק את החיים עם מטומטם
היא בהחלט צריכה להיות אדיוטית
שתחלק את החיים עם מטומטם"

"שיר הטמבל/ כוורת"