שקיעתו של יום זה בזאת השעה.
השמש שולחת קרניים אחרונות ונואשות לעבר הים.
הגלים לוחשים מילים לא מובנות, ובניהם דמותך עולה, נעמדת איתנה
כמו בפעם האחרונה שראיתיך, נפרד ממני, מבטיח לחזור.
השמש שקעה לתוך הגלים, ואיתה גם אתה.
מביטה אני לעבר השמים הכהים, מקווה שאתה אולי מביט אלי משם,
מושיטה את ידי לעברם ומחזירה אותן בריקותן.
תפילה לאלוהים אז שלחתי, שתיהיה חזק שם למעלה, שתתבונן אלי
לפעמים, שתזכור.
איתי תמיד תיהיה מוחשי או לא, מבטיחה לך בין דמעה לדמעה, בין
זיכרון לזיכרון שלא אפסיק לאהוב אותך לעולם, ואת זכרונך תמיד
אנצור.
אהבתנו הגדולה תורגש בין שמים לארץ, בין ענן לים, במקום בו אתה
ובכל מקום בו אהיה אני בעולם.
אהבתנו הגדולה תורגש בין שמים לארץ, בין ענן לים, במקום בו אתה
ובכל מקום בו אהיה אני בעולם.
הסתכל בי עכשיו ותדע, שאני שם איתך, ולעולם לא אנטוש אותך,
בציפורנים אאחז בך, העיקר שתיהיה לפני דמותך.
בין לחש הגלים דמם קולך, אמור לי שפה הינך.
בין אם כן ובין אן לאו אצעד איתך את שארית זמני כאן, עד שיקח
גם אותי הים, ותזכה נפשי להתאחד עם נפשך עד עולם.