מקלדת חרוכה,
עליה דופקות מילים שאינן מביעות רעיון.

"הוסף עוד יצירה",
קורא לי המסך המרצד,
ואני כמו איש הפח,
משתדלת לחפור לעומק הכישרון שאבד.

פעולות יומיומיות כמו השלכת אשפה למיכלים שכונתיים,
הופכות סיבה מתורצת להתעורר בבוקר.

"הוסף עוד יצירה",
מוחי קורא בקול,
והמילים בשלהן,
נטרקות בשעמום זול.

המצב הולך ומחמיר, וראשי מלא קריאות התפעלות.
לא שתיתי בירה היום,
לא נגעתי בכוסות מוכתמות אלכוהול.

"הוסף עוד יצירה",
השעמום ממשיך בשלו,
ואין לי מוזה,
אפילו לא שבריר פסוק מבית החולים.

ובזמנים כאלה, עם קיבה קלוקלת, תחושה מזופתת,
והמון כשרון חבוי ורחוק ממצוי,
אני שותה חליטת עלים
וטורקת יום נוסף ביומן שלא נכתב מעולם.