היער הוא בית לעצים, לפרחים, לחיות, וליצורי היער. ליצורים
קוראים בני לילית. בני הלילית נראים כמעט כמו בני אדם מלבד
אוזניהם המחודדות, ויופי חיצוני קסום ומיוחד שלא נראה
לאף-אדם.
בפנימיות הם שקטים ונעימים מוכשרים ובעלי חוש מוסיקה. לבני
הלילית שפה מיוחדת - מעין לחישה.
אורח החיים שלהם הוא מותאם לתנאי היער. הם ישנים במערות,
לבושים טלאים, ואוכלים אך ורק מהצומח.
החיות בשבילם הם כמו אחים. בכל יער יש את בני הלילית - אך אף
בן אדם לא רואה אותם. כשיש בני אדם בסביבה הם נעלמים כלא היו.
הם לא דוגלים בחוק וסדר וחיים חיים חופשיים אך יש להם חוק אחד
- אסור לבני הלילית להתקרב לבני האדם ובטח שלא לבוא איתם במגע.
בני הלילית הם יצורים מיוחדים ואסור להם להתבולל עם כל יצור
אחר.

באחד הלילות ביער נסתר התעוררו בני הלילית לרעש יריות. אלה היו
בני האדם שצדו חיות. בני הלילית רצו להציל את החיות מפני בני
האדם, אך הם לא יכלו להתקרב אליהם, אסור שבני האדם יראו אותם.
וכך קרה כל לילה, עוד ועוד חיות נרצחו ובני הלילית שתקו. באותו
המחנה הייתה ביניהם בת לילית אחת בשם רות. לרות היה קשר מיוחד
עם החיות והיא אהבה אותם מאוד. מבלי לספר לאף אחד היא החליטה
לעבור על החוקים וללכת לדבר עם בני האדם שיפסיקו עם הטבח.
היא נשארה ערה אחרי שכולם נרדמו, והלכה לחכות בכניסה ליער לבני
האדם שיבואו. והם הגיעו.
הפעם בא רק בן אדם אחד מצויד ברובה. כשראה בן האדם את רות הוא
לא היה בטוח אם היא אמתית, היא הייתה כ"כ יפה. כמו כל בני
הלילית, היה בה משהו שונה, קסום. אך מה היא יכולה להיות אם לא
בת אדם? לכן הוא חשב שהיא בת אדם כמוהו ותהה מה נערה קטנה עושה
ביער באמצע הלילה. הוא ניסה לתקשר איתה אך רות אינה הבינה את
שפתו.
בן האדם רצה מאוד להבין את הנערה אך יש לו עבודה לעשות. הוא
עשה צעד אחד לכיוון היער ומיד רות הפילה אותו לרצפה. בהתחלה
הוא לא הבין למה, אך אחרי קצת פנטומימה של רות בן האדם הבין את
רצונה. רות עזרה לו לקום והמגע שנוצר ביניהם גרם לשניהם לחוש
חום מוזר.
בני האדם לא חזרו לצוד שם יותר.
אחר צהריים אחד ישבה לה רות ליד הנחל והתרחצה, לפתע הופיעו
מולה פנים מוכרות. רות מאוד נבהלה כי היא ראתה עליו שהוא בן
אדם. היא ניסתה לברוח אך בן האדם הספיק לתפוס אותה. אז קלטה
רות שזה אותו הצייד שבאותו הלילה היא הכירה. הוא תפס אותה בידו
ושוב אותה הרגשה של חמימות הייתה לרות, הוא שכנע אותה שהוא לא
מזיק ורות נרגעה.
בן האדם מאוד התעניין בה ושניהם ישבו לדבר תחת אחד העצים. בן
לילית שעבר בסביבה ראה אותם ומיהר לדווח לראש בני הלילית,
כשחזרה רות למחנה כולם כבר חיכו לה שם. היא סיכנה את כל המחנה
ובגללה הם יאלצו לעבור מקום והיא תיענש. רות לא הייתה מוכנה...
היא ידעה שהעונש יהיה כבד.
היא לא רצתה כי היא אהבה את מקום מגוריה, היא אהבה את העצים ,
החיות , הפרחים ואת הנחל.
היא נקשרה אל המקום. ומעבר לזה, היא גם קצת נקשרה לבן האדם
הזה, אולי היא אפילו קצת מאוהבת בו.
כבר למחרת תכננו כל מחנה בני הלילית לנטוש את המקום. רות לא
רצתה לעזוב והיא ידעה שהאפשרות היחידה שלה זה לברוח. היא חיכתה
באותו לילה לבן האדם, שכפי שהיא הצליחה להבין שמו חן. היא
סיפרה לו על מה שקרה והוא לקח אותה איתו - אל מחוץ ליער, מחוץ
למחנה של בני עמה, מחוץ לטבע שבו היא גרה.

רות וחן התחתנו ויש להם ילדים. הילדים האלה הם חצי בני לילית
חצי בני אדם. אוזניים מחודדות אין להם. אבל יופי - משהו קסום
בחיצוניות ובפנימיות. וכך התבוללו בני הלילית עם בני האדם,
ועד היום יש בנינו חצאי בני לילית. אנחנו לא יכולים להבחין בהם
בוודאות, אבל לפי היופי שקורן מהם.
הם פשוט מוכשרים ויפים.
אני אישית מכירה אחד כזה. קוראים לו עמרי. אני מאמינה שיש בו
משהו מעבר לבן אדם, משהו קסום.