בשדות בין ערביים,
של חיים בלי חדווה,
הגיעה אליי בניחוחה
וריח לה כחורשה רעננה.
הייתה מבושמת מסוד לאוהבים
שאין בו גיל - רק אביב.
ומאז הכינורות מנגנים
והאביבים מרננים,
עשבי החורף מהמשעול קמלים
ושביל החיים רז מאיר.
עוד ארוכה הדרך עד שדה השושנים
עוד נכונו ימים עגמומיים,
עוד נטיח ראשנו בכתלים,
עוד יקפח שרב על הראשים
וככלבים עייפים נרבץ לאיטנו
במעלה משעול דרכנו.
אבל נלקק פצעינו ונמשיך
לשיר אהבתנו להאזין.
והנה, אור הזריחה יעלה
על כר ירק מטולל ודשן
אשר מימיו ירווה כל העת
מאהבה אשר יכלה להישרד,
ומול עינינו הכמהות
עוד יפרח שדה השושנים האדומות.
09/05/04
|
