יש תחושה של אי-צדק,
חוסר מוסר,
פחד מהלא מוכר,
רצון להיות שייך,
פחד להיות שייך,
איתך או לבד.

לרגע,
את גדולה עלי,
רגע אחר,
את חולה בדיוק כמוני.
שנייה ואני שוכב איתך,
שתיים אחרי,
את לא מושגת,
כל כך רחוקה,
כל כך קרובה שאת
ישנה לבד,
במיטה אחרת,
חולמת על יום בלתי הפיך,
יום עם קימה בטוחה,
יום חמישי.

ואני,
הולך לישון בבוקר,
אחרי לילה של
סלידה עצמית,
כהה חושים.
כשהאור הופך משחור לסגול,
מקווה שהבוקר לא יהפוך-
לבוהק, עירני, מצייץ, צופר, נע, עסוק, נוסע, חדש, בריא,חלק,
מזוכך,
פתוח, יפה, הבת של בעל המכולת בלי חזיה מתחת, עם ספר גאומטריה,
מזמין, מבקש, רוצה, אבל רק במשוואה ששחכתי, בלי שיעול תוקף,
בלי עכבות, בלי בושה, בלי בחילה, בלי לזכור אותך-
כל כך פשוט.
אבל בשבילי
עדיין
לילה.