ליאור רוטמן / בועת השכול |
נדנדות מתעופפות ברוח
צחוק ילדים נמהל,
ברעש הפחד.
הרחובות הרועשים,
דוממים עכשיו,
ריקים מנפש חיה
ורק כלב משוטט,
יוצא מן הריסות המלחמה.
ריח הפרחים חלף עם הרוח,
מביא איתו ריח עשן ודם.
שלדי הבתים קורסים
אט, אט,
תחת נהר היגון,
שלא יפסיק לעולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|