והיא אומרת לי המון פעמים
שהמילים שלי נורא טובות לה.
ובאים ימים של הפוגה,
ואז היא אומרת לי פעם אחת שאני
- לא המילים שלי -
הוא תעתוע אחד גדול
והפעם הזאת מספקת.

ובין עיני הדבש שלה טבוע פחד,
ותכף אני מרגיש את הבטן שלי
מתחילה לטפס לי לראש
בזחילה איטית וכואבת
ובהגיעה אליו היא מתהפכת ברעש גדול.
ועם בטן מיוסרת הפוכה בתוכו
רפה כוח נכבה לי הראש.

ולמרות הרגשות שהתקלקלו
אני כל כך אוהב אותה עוד.
ולכן עליי להיאלם עכשיו,
כי רק בשתיקה אוכל לוודא שהיא
- לא המילים שלה -
כולה חרטה על שראתה מהרהורי ליבה
ואכן אין היא חפצה יותר בקרבתי.

במילים שבמעשים או במעשים שבמילים
או במילים ובמעשים, אני חושב לעצמי:
בסופו של דבר
מה שקובע את איכות הקשר
בין שני בני-אדם
הוא, עד כמה חזק כל אחד
כדי להתמודד עם החולשות של השני.

ועם בטן הפוכה בראש
ועם הראש דעוך בצער
אני נאלץ להפר את שתיקתי.
מהגה מילה ועוד מילה ועוד מילה
בתקווה שהמילה הבאה אולי תביא את המהפך,
והבטן תחזור למקומה
והראש יחזור להיכן שהיה
כשקמתי שוב על רגליי והתחלתי הכל מהתחלה.