בשעות של שמירה, השעון נעצר,
בליל אפל, עולה על המשמר,
נשק שישים מעלות, מחסנית מלאה,
במחשבותיך רק נושא תפילה,
שהכל יעבוד, ילך כשורה.
מביט מלמעלה, מן התצפית המרקיעה,
כמו ענן לבן בין כנפי השכינה,
אל הנוף נופל ערפל כבד,
ואתה עם עצמך, מעט בודד.
מסביב חול ואוהלים ואיך בן רגע החיים,
הופכים להיות כה מלחיצים,כה שוטפים וחשובים.
מעין אפקט פחד מיוחד, אמנם אתה פה לבד,
כמו מלאך שומר, לבוש מדים.
מגן יקר של חיילות וחיילים.
וכשמגיעה השבת ואתה שוב סוגר,
מרגיש מעט שונה, פתאום קצת אחר.
שכולם סביב השולחן, נעצר שעון הזמן,
נכנס אתה אל הווית הבסיס הצבאי,
זה אינו קבוע, משהו זמני.
מוצא את עצמך מוקף חיילים וחיילות,
מרגיש בתוכך שתוכל לשנות.
כשאנו בשקט ישנים, יכולים להיות רגועים,
יודע כי גרמת נחת לשלוותם של האזרחים.
ובין פעילות זו או אחרת בשטח הבוער,
אתה לעולם לא שוכח, תמיד זוכר
שאתה נציגינו, נציג העם,
מחכים שתצלח משימתך באופן מושלם,
ואז בבוא היום תשיל מעצמך את המדים והחוגר.
תיכנס לעולם יפה יותר ותהפוך לבוגר, לאחר...
ותזכור בלב שלם, שהגנת בדרכך על המולדת,
למרות שלפעמים היה קשה בה ללכת,
למרות כל הקשיים, למרות הסיכונים,
בזכותך אנו כאן, בזכותך אנו חיים!