צועדים הם באש הלהבות, גופם נמס,
בין מדורי תופת מתהלכים, כמייחלים לנס.
עיניים חוזות, פגזים ותעתוע,
ודמעות שזולגות, דמעות של געגוע.
נקטפו בכאב, נקטפו בדמים,
ונזכרים לעתיד כאותם הגיבורים.
בשבריר שנייה הכל נעצר,
והשקט מכרסם באותו לב שנשבר.
הם יישארו הגיבורים,
בתמונות בשלל צבעים,
פרחי הגן המוגנים.
הם יישארו הגיבורים...
לנצח.
פזמון:
גיבורים שנפלו במלחמה,
גיבורים שהקריבו נשמה,
השאירו זיכרון ואולי תמונה...
דורכים על זכוכיות, מתפתלים מכאב,
ונהר עמוק של עצב מחלחל אל תוך הלב.
רוצים להאמין שיום אחד יהיה טוב,
חלל עמוק בפנים מותיר זמן לחשוב.
איך התרחקה המציאות מדמיוננו?
איך בן רגע השמיים נפלו עלינו?
עננים בוכים, עצים נגדעים,
והם - רק הדי זיכרון.
קרני השמש בנו מצליבות,
נשארנו יתומים מתקוות וחלומות.
אוספים את שברי הסערה וממשיכים,
האש שיקדה בלחימה הפכה אפר וזרדים.
פזמון:
גיבורים שנפלו במלחמה,
גיבורים שהקריבו נשמה,
השאירו זיכרון ואולי תמונה...
דורכים על זכוכיות, מתפתלים מכאב,
ונהר עמוק של עצב מחלחל אל תוך הלב.
הביתה כבר לא ישובו, אותם הגיבורים,
משפחה ובית ריק עומדים מנגד דוממים.
בחוץ שקט שורט, בחוץ שקט צורם.
גיבורים שנקטפו כשיצאו להילחם.
בתום המערכה מונף דגל ישראל,
אך מבטנו המום, קודר ואפל.
איך קודם צחקנו יחד בהומור,
והיום הגיעה השעה אתכם לקבור,
אין צדק, ניצוצות עפים.
מציאות מרה שמתפוצצת בפנים.
פזמון:
גיבורים שנפלו במלחמה,
גיבורים שהקריבו נשמה,
השאירו זיכרון ואולי תמונה...
דורכים על זכוכיות, מתפתלים מכאב,
ונהר עמוק של עצב מחלחל אל תוך הלב. |