גם כשעוצמת עיניים
עוד רואה את פניך
ושוב מביטה לשמים
ושומעת את מילותיך
איך פגעת בי
כמו סכין-ישר בלב.
איך נתתי לי
עוד לילה מלא בכאב.
אני צועקת
בוא אליי, למה עזבתני
שואלת את עצמי היכן טעיתי.
אני זועקת
מה נשאר, בדד כאן נותרתי
מצטערת שאותך בכלל ראיתי.
גם כשעוצמת עיניים
השינה רחוקה ממני
אני מביטה לשמים
וקוראת לך הנני.
לא הלכתי לשום מקום
אותה ילדה תמימה
שבוכה לבד כל לילה
בין החושך לדממה.
ושוב עוצמת עיניים
התקווה אי שם בלילה
שותקת כאן בינתיים
אך הלב צועק למעלה.
אלוהיי, עזור לי
האם זה יעבור
האם יום אחד יבוא האחד
שלבי לא ישבור?
אני צועקת
בוא אליי, למה עזבתני
שואלת את עצמי היכן טעיתי.
אני זועקת
מה נשאר, בדד כאן נותרתי
מצטערת שאותך בכלל ראיתי.
לא רוצה יותר לחשוב
מחשבה עושה בי חור
ואם לא אחשוב
אולי אותך כבר לא אזכור
את כל השיחות שלנו
שנתנו בי כוחות חיים
ועכשיו מה שנותר זה
רק זיכרונות מרים
האם אותך אשכח, האם אוסיף לפסוע
הלב פשוט מוכרח, אך אינו מפסיק לדמוע
כל מקום שאליו אלך - בלעדיך, אהיה חסרה
אתגעגע אליך כ"כ, ובלבי שוכנת מרה.
אני צועקת
בוא אליי, למה עזבתני
שואלת את עצמי היכן טעיתי.
אני זועקת
מה נשאר, בדד כאן נותרתי
מצטערת שאותך בכלל ראיתי. |
