הסיגריה כמעט ונשמטה מידיה הקרות. לא, היא לא הייתה מתה.
מבטה עבר באיטיות על כל הנוכחים בחדר. מבט משועשע, קר ומנותק.
מבט של עליונות.
היא שאפה את העשן הרך פעם נוספת. הפעם היא עשתה זאת לאט, כמעט
כאילו התענגה על ריח נוסטלגי של פרחים או בושם. היא הרגישה
כמלכה העומדת לחרוץ את גורל נתיניה.
כולם שתקו. איש לא העז לפצות את פיו. היה משהו מהפנט באישה
הצעירה שלפניהם. ציפורניה היו משוחות באדום, ארוכות וכמו
מזמינות אותך ליפול טרף תחת ידיה. שפתיה, האדומות גם הן, הקיפו
את הסיגריה הבוערת וגרמו לגברים רעד קל. שיערה השחור והגלי
הזכיר להם דמות של מכשפה. כה שקטה ותמימה, אך עדיין מאיימת
כנשר המשחר לטרפו.
היא העבירה שוב את מבטה על פני כל אחד ואחד מהם. כל כך תמימים,
כל כך שקטים ומהופנטים. נדמה היה שהם כלל לא מודעים למה שעמד
לקרות, לא מודעים לסכנה שריחפה מעליהם.
היא צחקה בליבה, הרגע הזה עמד להמשך לנצח. איש לעולם לא יידע
על הערב הזה. איש לעולם לא יחשוד שכך הכל קרה. אולי כשהיא
תעבור ברחוב אנשים יתלחששו מאחורי גבה, אך בכך הספקולציות
יסתיימו. איש לא יבין. הרגשת הכוח שמילאה כל תא בגופה באותו
הרגע הייתה שווה מיליוני סיגריות. מיליוני זיקוקים עמדו
להתפוצץ. והיא, היא הייתה האחראית לכך.
החיים של כולם עמדו להשתנות. לרובם היה זה הרגע האחרון והסופי
בהחלט. נדמה היה כי הסיגריה יודעת מה תפקידה בסיפור וכלל לא
מתכוונת להיגמר. כעת העשן התחיל להתפזר אט-אט ברחבי החדר כולו.
ריח של כוח, מהול בפחד. שתיקה נוספת והנה הסיגריה נגמרה.
'זה קצת מצחיק...' נשמעו המילים בקצה החדר.
'עדיין לא...' היא קטעה את הדובר והפצצה התפוצצה.
'פתחו את הקלפים. רויאל פלאש!'
ובאותו רגע היא הייתה מיליארדרית.