והוא הולך בין הסמטאות החשוכות,
הוא רוצה את דמם של אנשים תמימים...
הוא רואה אותי עומדת שם לבד, חסרת אונים.
הוא ידע שאני פוחדת, פוחדת מציפורניו הארוכות
ומשיניו החדות...
אך בי הוא לא שיקע את שיניו המבריקות...


הוא התקרב לאט
ולחש לאוזני "אני רוצה שתחייכי חיוך קט.."
ועשיתי את מה שרצה
אז גם הוא נתן חיוך,
והוא שלח אליי קריצה.
עיניו הכחולות כים השקט
גרמו לו מאוד להתבלט...


הוא אמר כי רוצה אותי לצידו
שאמשיך את חיי איתו
שאהיה כמוהו ערפד
ואשן כמוהו בארון קבורה מרופד...

הוא שיקע את שיניו בגרוני
ולרגע נאנחתי ואמרתי "אני..."
ונפלתי בין שתי זרועותיו הקרות
ודם בגופי רק טיפות ספורות


הוא נשך את ידו
והגיש אותה לי,
ואמר "שתי נא, יפתי"
ושתיתי מדמו ושוב גופי התמלא בדם
וליבי דופק כנגד ליבו
וליבי שוב מתחיל בתפקידו
ושתיתי לחיים,
ולא אמות לעולם...