עדי גרינברג / שיר לנווד |
שלוש נקישות, חרישיות.
מטפחת צחורה בידי,
מרטיבה.
כל ערב מכינה שתי כוסות,
אדום לצד לבן וכסף.
יושבת בכיסא פאר,
ממתינה.
כל לילה, הכיסופים אינם יודעים מרגוע,
עלים אפורים מכסים ספסל רחוב.
מביטה מבעד חלוני,
חולמת.
אולי,
היום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|