אתמול בערב שכבתי עם קופידון. זו דווקא הייתה עסקה טובה. גילי,
החברה שלי מהעבודה, סיפרה לי שהשכן שלה, שהוא במקרה קופידון,
כבר מזמן מבואס מזה שהוא לא מצליח להשיג זיון. מסתבר שהבחור
עסוק כל הזמן בלתקוע חצים באנשים אחרים, אבל איזה חץ אחד מסוים
הוא הזניח ולא תקע בשום מקום. כבר שנתיים וארבעה חודשים.
אז שכבתי איתו בתמורה לזה שיעביר את השם שלי לראש הרשימה ויסדר
לי בדחיפות איזה בחורון. רצוי שחום עם עיניים ירוקות, תואר
שני, מכונית ודירה. אבל אפשר גם שלא.
היא נתנה לי את הכתובת שלו, ובשעה שמונה בערב נקשתי קלות על
הדלת, מנסה לעשות רושם טוב. קופידון פתח את הדלת החומה והסתכל
עלי במבט נואש. בוחן כל איבר ואיבר. הוא נראה זוועה, חשבתי,
העיניים טרוטות והשיער פרוע, אף ענק הזדקר במרכז הפנים וחיתול
לבן עטף את חלציו. קצת פתטי לגבר שאמור להיות כבר אחרי גיל
שלושים וחמש.
אם זה מה שיביא לי את גבר חלומותי, חשבתי, אני מוכנה לשכב גם
עם תינוק עם תסביך וילהלם טל. עברנו את שרגא שהריח כמו עשר
גויאבות - נעבור גם את זה.
קופידון, שאמור היה להיות מומחה בכל העניינים האלה, התגלה
כמאהב מפוחד ששמח לתת לי להוביל את החגיגה. ברבע שעה הראשונה
הוא לא נתן לי להוריד לו את החיתול. ככל שניסיתי לשחרר את
הסקוץ' שחיבר אותו בצדדים הוא רק השתולל יותר. זה היה מטופש,
אז הפלקתי לו בטוסיק ואמרתי לו שמעכשיו הוא חייב להיות ילד טוב
או שהוא לא יוכל לקבל ממתק אחרי הסקס.
אז הוא נרגע.
הוא בקושי השמיע קולות. כנראה ששנתיים וארבעה חודשים של שפשוף
חצים עצמי עושים את זה לבנאדם. ניסיתי להיות בשיא הסקסיות שלי,
שיא הטירוף. בכל זאת, אני צריכה המלצות טובות לשידוך פה.
כשקופידון יחתום על העסקה איתי אני רוצה שיזכור איזו מציאה
אני, או כמו ששרגא אמר עלי פעם: "גם יפה וגם אופה". להיות סתם
בראש הרשימה לא מתאים לי. אני רוצה קלאסה.
אחרי שהוא גמר הוצאתי את הניירות. שלושה עמודים מודפסים ברווח
כפול מתואמים עם עורך דין. כל הדרישות היו מפורטות: צבע
עיניים, מידת נעליים, גובה, תחביבים, מוסיקה אהובה, אופי של
האמא ומיקום הוילה בקיסריה. קופידון חתם בלי לקרוא ואמר שהוא
יעשה כל שביכולתו. זה לא טוב מספיק!! צעקתי ואיימתי לעשות לו
ווג'י עם החיתול.
אני מצפה לתוצאות תוך שבוע, אמרתי. ליטפתי לו את השיער ויצאתי
החוצה. מרוצה מאד מעצמי.
שישה ימים לא קרה שום דבר. אבל ביום השביעי, כשכבר עמדתי
להתייאש ולהתחרט על כל התקרית, ישבתי ב"דינו", בית הקפה של
האינטלקטואלים שמול העבודה שלי.
הקפוצ'ינו שלי חצי גמור.
כך גם תכניות הנקמה שלי בקופידון.
כבר ראיתי את עצמי מגרשת אותו מהדירה אל הרחוב, בלי חיתול, בלי
חץ וקשת, בלי מטרנה. בלי דרך להתגונן מהעולם האכזר, שקופידון
אחראי לכמה מהפאקים בו. תינוק מטומטם, חשבתי. אבל אז...ראיתי
אותו, וחשבתי שפשוט לקח זמן לקופידון לסדר לי בחור כ-ז-ה
מושלם. גבוה, עיניים ירוקות מדהימות, שחום, זרועות שיגנו על
האישה שאיתו מכל העולם.  הוא התעלה על עצמו, קרנתי, מכאן והלאה
החיים שלי יהיו כמו סיפור סינדרלה, כמו ברנדה ודילן מ"בברלי"
בימים הטובים. כמו שצריך היה להיות!
חלום חיי הסתכל על יושבי בית הקפה, ופתאום חייך חיוך רחב, מותח
שפתיים מלאות יפהפיות. הוא ראה אותי! חשבתי באושר, כמו שכתוב
בחוזה! הוא עשה צעד קדימה נחוש, כבר יודע איפה הוא הולך
להתיישב, אבל.... לא! הוא עבר את השולחן שלי! הוא לא התיישב
ל-י-ד-י!!!!
הסתכלתי בזעם אחורה, לראות היכן נוצרה הטעות. ואז ראיתי אותה.
היא נראתה כמעט כמוני. שיער חום-ערמוני ארוך, עיניים כהות,
שלושה עגילים באוזן ימין, שמנמונת. אבל היא לא הייתה אני. רק
דומה לי. הבחור שהובטח לי כבר ישב לידה, זורח, אומר לה שראה
אותה מהרחוב ופשוט היה חייב להכנס ולהכיר אותה. אבל אותי הוא
היה צריך להכיר! חלה כאן טעות נוראית! אנחנו נראות אותו הדבר
אבל אני המיועדת! אני הנסיכה!!! קופידון פשוט טעה בזיהוי!!!
קמתי בזעם מהכסא, דוחפת את השולחן קדימה, שופכת את הקפוצי'נו
על העיתון, יורה מבטי זעם בבחור שהיה צריך להיות שלי ובכלבה
שזכתה בו ונעלמתי מהשטח.
הדחף הראשוני שלי היה ללכת לדירה של קופידון ולהדביק את כל
החצים שלו אחד לשני ואז לתחת שלו. אבל אז הבנתי את מה שהייתי
צריכה להבין מההתחלה.
לא עושים עסקים כשהמוח והעיניים נמצאים בזין.