[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלברט שבות
/
הכר את האוייב

לא! לא ניחשתם! אינני מדבר על חיזבאללה ולא על המוסלמים
הפנאטים; אינני מדבר אפילו על הפילשתינאים ולא על הערבים ולא
על האיראנים ואפילו לא על אחמדינג'אד, אני מדבר על המונח
"אוייב"; מי זה האוייב? בואו ננסה לפענח ביחד את המונח
"אוייב".

לפני מספר שבועות, רעש העולם ואיתו חלקת הארץ הטובה שלנו
מראיון שערכה רשת הטלוויזיה הקטארית "אלגזירה" עם ד"ר וואפה
סולטאן, אינטלקטואלית ערביה שחיה בארה"ב- ממוצא חלבי-סורי,
אותו המוצא של כותב השורות. וזה הזמן למשבצת הגילוי נאות שלי:
אני יליד חלב שבסוריה, 61, עליתי ארצה בסוף שנת 80, והספקתי
ללמוד שנה אחת באוניברסיטה של חלב, וגם עשר שנים באוניברסיטת
החיים של הארץ, מתוכן שנתיים וחצי באוניב' של צה"ל; נכון להיום
אני גר רחוק מהארץ, בפנמה.

בחזרה אל ד"ר וואפה שלנו והראיון עימה באלג'זירה. וגם אני
נפעמתי מהרגע הראשון, והתגובה הראשונית שלי היתה: איזו אישה!
כך כתבתי לידיד שהפנה אותי לקישור של הראיון: "תודה רפי
ששיתפת אותי בחומר הזה. לא האמנתי למשמע אוזני רפי... ואני
שמעתי את זאת באוזן ערבית מקורית, בשפת האם שלי... האישה הזאת
דיברה ערבית יפה עשירה ומקורית, ודוגרית; שכחתי מזמן מה זה
ערבית דוגרית...
בנוסף הרגשתי בתגובת המראיין של אל-גזירה ובתגובת השייח שהופיע
באותו הראיון- איך פערו את פיהם נוכח הערבית השוטפת והישירה של
המרואיינת; מי שמדבר ערבית במקור- יכול להרגיש בעוד משהו
בתגובתם... ניתן היה למשמש את נבוכתם נוכח הגיון ישיר כזה,
ועוד בערבית יפה שוטפת קולחת ועשירה; ועוד מאישה... אנסח את
זאת בצורה אחרת: הערבי, ואפילו במגזר האינטלקטואלי הרם ביותר,
אינו רגיל למילה הישירה, אינו רגיל להגיון הישיר, ואינו יודע
להתמודד איתו... את זאת ראיתי במו עיני בראיון הזה, באופן חד
ביותר."


שכחתי את עצמי... הבאתי את הציטוט שלי וכאילו כל העולם יודע על
מה נסב הראיון עם ד"ר וואפה... והצדק עימי- אם לשפוט ע"פ אמות
המידה של גולש ממוצע אינטרנטי... זאת כי אין כמעט אתר אינטרנט
ישראלי המכבד את עצמו- שלא הביא את עיקר הראיון הזה עם האישה
המדהימה הזאת. ולגולשים הלא ממוצעים, אביא לכבודם את עיקר
הראיון:

ד"ר וואפה סולטן הינה אישה ערביה חילונית, פסיכולוגית במקצועה,
שנטשה בטריקת דלת את מולדתה סוריה והיגרה עם משפחתה לארה"ב.
המונח "אישה משוחררת" - נולד מן הסתם עבורה... דעותיה הן
מהפכניות בקנה מידה ערבי ואף ישראלי. ציטוט אחד מדבריה, יעיד
עדות מהימנה על דעותיה ואופיין:

ד"ר וואפא: "היהודים קמו והתנערו מאפר הטרגדיה [של השואה]
ואילצו את יתר העולם לקבלם ולכבדם באמצעות אוצר היידע העומד
לרשותם - לא באמצעות טרור כי-אם באמצעות חריצותם. לא באמצעות
היבבות והקובלנות שלהם. האנושות חייבת את מרבית התגליות והמדע
של המאה ה- 19 וה- 20 למדענים יהודים. חמישה עשר מליון אנשים
המפוזרים ברחבי הגלובוס התאחדו וזכו בזכויותיהם הודות לעבודה
מפרכת וליידע. לא נתקלנו ביהודי אחד אפילו שהרס כנסייה נוצרית;
לא נתקלנו ביהודי אחד שבחר למחות באמצעות הרג בני אדם.
המוסלמים ניפצו לרסיסים שלושה פסלים של בודהה; לא נתקלנו
בבודהיסט אחד ששורף מסגד, הורג מוסלמי או מחריב שגרירות. רק
המוסלמים מגבים את דתם ואמונתם בשריפת כנסיות, רצח בני אדם,
והרס שגרירויות."


אם כן, אישה מהפכנית לפנינו! אינטלקטואלית בעלת דעות מתקדמות
וצדק חושני מפותח. היא גם חילונית- כך היא מעידה על עצמה:
"אינני נוצרייה, ולא מוסלמית ולא יהודייה; אני אדם חילוני.
אינני מאמינה בעל-טבעי, אולם אני כן מכבדת את זכותם של האחרים
להאמין בעל-טבעי."


זאת ועוד: את "החילוניות" שלה קנתה לה "בזכות" לא בחסד: היא
מעידה על עצמה שאת נתיב החילוניות אימצה לה בעקבות הטבח שחוללו
האחים המוסלמים ב- 1979 כנגד אזרחים סורים חפים מפשע. אירוע
מרכזי בחייה נרשם עם רצח המרצה שלה באוניברסיטת חלב. עשרות
הכדורים חיררו את גופו בשעה שהרוצחים יצאו בקריאות אללהו אכבר.
מאותו הרגע היא הבינה שהאלוהים "שלהם" הוא אינו האלוהים שלה.

שוטטתי ברחבי האתרים הישראלים שנרתמו לנושא, ונוכחתי לדעת
מהפרושים פרשנויות ובעיקר מתגובות הקוראים- שהינה יש בידינו
סוף סוף שירטוט מדויק "לאוייב" התורן שלנו- זה שבכל דור עומד
עלינו לכלותינו... מה עוד, ואת קלסתר "האוייב" הישגנו הפעם מיד
ראשונה; בעזרתה האדיבה של אישה ערבייה שהתחנכה וגדלה בארץ
ערבייה, בסוריה... היא ראתה מקרוב את המוסלמי הקיצוני, ופיענחה
את מאווייו ואת קלסתר פניו: קיצוני, רוצח בדם קר, הוא זה
האחראי על ההתנגשות בין הציוויליזציות: הנאורה "שלנו" והנכשלת
"שלהם", בין מנטליות השייכת לימי הביניים למנטליות המאה ה-21,
בין תרבות נאורה לתרבות פרמיטיבית, בין ברבריזם לרציונאליות...
זהו הקלסתר של חסן נסראללה, של אוסאמה בן לאדן, של אחמדינג'אד,
של הנייה... כולם ולא במקרה נלחמים בנו, עכשיו ממש עכשיו,
בשידור חי על המרקע... מלחמתינו אם כן התחילה זה עתה באוייב
האמיתי, באיסלאם הקיצוני. כל העולם הנאור בעצם נלחם נגד התופעה
של האיסלאם הקיצוני, וגם אנו חלק מהמלחמה הזאת. זהו האוייב
שלנו; ומאידך, יש לשים לב לחלק הנאור השני הנמצא בעולם הערבי,
ואיתו יש לשאוף לחיות בשלום ובשלווה; או כמו שהכריז שר
ביטחוננו בדקות אלה ממש על רקע הפסקת האש: יש לחדש את ההידברות
ואת התהליך המדיני...

בקיצור, יש לשים לב לחלוקה הברורה הזאת: יש לנו אוייב אכזרי
קיצוני שאין לו תקנה שיש להלחם בו מלחמת חורמה; ואוייב תקני
נאור שיכול להיות לו תקנה אם רק נדע ונשכיל לחיות לצידו בשלום
על בסיס של כבוד הדדי; כמו סוריה, ירדן, מצרים, הצד הפלשתינאי
הפרגמטי השפוי...

כל זה טוב ויפה והייתי חותם עליו בעיניים עצומות - אם לא הייתי
נתקל בבעיה אישית- מאוד אישת ופרטית.
כל מה שלמדנו מהאישה הנהדרת המפוקחת הזאת אודות הקלסתר של
"אוייבינו התורן", היה נכון ושריר ומדוייק והייתי חותם עליו
בשתי ידיי- אם לא הייתי נתקל בבעיה אישית עד מאוד!

להלן תיאור הבעיה האישית שלי, שעמדה ביני לבין ההסכמה מקיר
לקיר אודות הקלסתר של "האוייב"- ששירטטנו באדיבותה של ד"ר
וואפה סולטאן.


ד"ר סולטאן העידה על הטבח שביצעו האחים המוסלמים בשנת 1979.
היא העידה, בד בבד, על הרצח המתועב במרצה שלה באוניברסיטה,
ואיך כדורי האחים המוסלמים ניקבו את גופו הצנום. אלה הם
אוייבינו . אלה הם אוייבי התרבות, האנושות. אלה הם  אוייבי
המאה שלנו.

באותה השנה אני הייתי בסוריה, בעיר חלב. ביתי היה ברחוב
אסקנדרון על יד הבית של דוקטור ג'וזף ביכאר-  מי שלא מאמין לי
שישאל אותו, הוא עדיין חי וקיים! הביקור אצלו עלה חצי לירה
ותמיד רשם את אותו הכדור, אין מחלה שלא טופלה ע"י הכדור הזה-
שכחתי את שמו וחבל... אני שומר בנוסף על תעודת הזהות שלי
הרשמית הסורית, החצויה בחותמת ארוכה אדומה "מוסווי" (יהודי).

אכן, ד"ר וואפא צודקת, התרחשה בשנת 79 התקוממות עממית של האחים
המוסלמים, בה בוצעו מספר רציחות לכופרים עלאווים ואנשי ממשל
שאין מאמינים באללה ורסולו מוחמד. אולם ועוד באותה השנה, וגם
במהלך השנה שאחריה התרחש עוד מאורע מרכזי בסוריה שאני אישית
הייתי עד לו. הייתי בן 18- לא הייתי ילד... למאורע הזה קראו
"דיכוי ההתקוממות העממית של האחים המוסלמים". הדבר מזכיר,
במונחים ישראלים, את האינתיפדה הראשונה שקמה בישראל ואת הפקודה
ההסטורית של רבין לדיכויה "שברו להם במקל את העצמות"; וגם חאפז
אל אסד נתן לכוחותיו, פחות או יותר, את אותה ההוראה, אולם
בהבדל קטן: שברו להם את הרקות; אותם ואת משפחותיהם, ואת ילדיהם
ואת הוריהם, ואת מכריהם ואת דודיהם ובני דודיהם, ומה טוב אם
תיישרו בדרך את שכונותיהם. ואולי גם את עריהם. את הפקודה הזאת
ביצע אחיו הנאמן של הראיס, רפעת, ככתבה וכלשונה בעזרת משמר
הרפובליקה שעמד בראשו, ושנקרא "אל-ווחדאת אל-חאצה" (היחידות
המיוחדות).

אל-ווחדאת אל-חאצה הגיעו לחלב! הגיעו לנקות את חלב, לאחר שניקו
את חמה וחמס וערים תוססות אחרות... את חמה הרסוה על תושביה לפי
חרב- ולאף אחד מושג כמה נפשות היו בה; סוד מדינה כמוס.

הדבר הטוב ביותר שידענו לעשות, כאשר הגיעו אל-ווחדאת לחלב, הוא
לשבת בבית ולהמתין שתסתיים פעולת הניקוי בשלום, מבלי שיותז
עלינו מים. כל העולם ישב בביתו; אולם היו גם סוררים שהלכו
לעבודתם- לא עלינו! אחי וויקטור היה אחד הסוררים ההם. הוא הלך
לעבודה רק לעשר דקות לקחת משהו מהחנות- כנראה מזומנים שהיו
מצרך חשוב בימים ההם, ואכל אותה בגדול! פשוט הוא נתפס על חם
ברחוב וישב על ארבע ברצפה עם הרבה מאות אנשים שהמתינו לתורם
להקבר בג'ורה גדולה שהוכנה עבורם מבעוד מועד, בקבר אחים. אולם
היתה סלקציה לטובה- לפני ביצוע הפקודה: רק מי שנראה דתי (דותי)
היה נלקח לג'ורה הענקית ונורה עם אחיו; השאר היו משוחררים
לבתיהם- יען אינם דומים ואינם מדברים בניב דתי מוסלמי.  

אנשי אל-ווחדאת ולמען האמת לא בדקו כל כך בציצייות- הם פעלו
יותר בספונטניות וחושיהם עזרו להם בזאת... ולפעמים גם בדקו את
השמות ואת שם המשפחות, ולא יאומן: השם היהודי עזר במקרה הזה!
השם היהודי הציל את בעליו בפעם הראשונה בהסטוריה! כך התמזל
מזלו של וויקטור ושוחרר לאחר מספר שעות מורטות עצבים, וכך גם
כותב השורות וגיסי ג'אק שוחררנו באותו פטנט: הלכנו לקנות לחם
ולקחנו לנו רחובות צדדיים שלא ניתקל חלילה "בהם" ונתגרה בספק.
אך ניחושינו בגד בנו ונתקלנו ונעצרנו וכמעט כמעט החזרנו את
נשמתינו... לבחור העלאווי היה מצב רוח: הוא העיף מבט בתעודות
הזהות וחייך: הא' הא', מוסווים, אתם יכולים ללכת! ואף העניק
לנו נסיחה: למה לכם להסתכן וללכת ברחוב בימים כאלה? בשביל קילו
לחם? שווה...? והוא צדק; אבל מה נאכל? עוגות?


מוחמד הטורקי. בחור צעיר בן כשש עשרה, שכני וידידי. הוא היה
בחור ביישן דתי עם זקן, שהקפיד להתפלל 5 פעמים ביום- אך לא היה
שייך לאחים המוסלמים ולשום אירגון - לכל הידוע לי,  וידעתי
הרבה כי הוא היה חברי הטוב.

השעה כשלוש אחרי הצהריים, וזה עתה הגיעו אל-ווחדאת אל הרחוב
שלנו- רח' אסקנדרון. כל העולם בבית מתפלל שביקור החבר'ה יעבור
על הרחוב בשלום. לא העזנו אף להציץ מזווית החלון... השקט היה
בשיאו ורק צעדי אל-שבאב נשמע ברקע. את השקט הקשה הזה חתך
לפעמים קולו של צרור בודד המעיד על הוצאה חיה להורג של מישהו
שעיצבן אותם מסיבה כלשהי... התנגדות? המונח הזה לא היה קיים
בעת ההיא, ואולי לא שמענו עליו ברחוב שלנו.

ולפתע קול צרור ממש בתוך אוזנינו, מהבית שמולינו, לא ידענו
בדיוק מאיזו דירה אך לאחר מספר שעות התבהרה התמונה. זה היה
ביתו של מוחמד הטורקי. מוחמד, חברי, נורה מול אחיו ואימו, כי
מישהו מהחבר'ה התעצבן על הזקן שלו. זאת עדות מיד ראשונה,
עדותי.

ד"ר וואפה סולטן העידה על הטבח שביצעו האחים המוסלמים בשנת
1979 שבעקבותיו היא הבינה שהאלוהים "שלהם" הוא אינו האלוהים
שלה. מקרא: "שלהם": של האחים המוסלמים.  בשוק הזה היא קנתה את
החילונייות שלה.
...ואני מעיד כאן על עוד טבח שבוצע באותו המקום באותה השנה
ובשנה שלאחריה. אם לשפוט ע"פ אמות המידה של הדוקטורה הרגשנית,
הרי בשוק שלי ניתן לקנות את אלוהים ואת רסולו בסיטונאות. על פי
אמות המידה הללו, הייתי צריך טונות של אמונה יהודית- בשביל
להחזיק ביהדותי מבלי להזדהות עם בעלי הזקן ולהתאסלם, בשוק
הרגשי הזה.

טבח מול טבח; אירוע מול אירוע; חתונה מול חתונה: מי יזכור
חתונת בוזגלו מול חתונת הפאר של משפ' שטראוס! באיזו חתונה
מתרגשים יותר? איזו חתונה תטבע את חותמה על האנושות?

אוייב מול אוייב, קלסתר מול קלסתר: איזה קלסטר ייזכר יותר? של
בוזגלו או של שטראוס?
אני אומר של שטראוס, ואחרים אומרים של בוזגלו דווקא, יען תווי
פניו חדים יותר. אך אני לדידי טוען שקלסתר פניו של השני כהים
יותר- דבר שמעניק לתמונה חדות אפריורית דווקא! איך הטיעון שלי?
התכלס: אני מבולבל: מי הוא זה ואיזה הוא האוייב המר שלי? תאר
לי אותו, תאר נא לי את קלסתר פניו, את אופיו, את מה שהוא מסוגל
לעשות, את מניעיו, תאר לי אותו שאוכל להזהר מפניו, שאוכל
להתנער ממנו .

אין תשובה. לאף אחד תשובה חותכת.

בהעדר תשובה חותכת, פניתי אל עצמי, והסתגרתי כך למספר דקות...
וזה מה שיצא לי:
"אוייב" זה הציני שנקלעת אל דרכו- למזלך הרע. הוא יכול להיות
ידידותי יותר, ידידותי פחות, רע יותר או רע פחות, אכזרי יותר
או פחות, מר יותר או פחות, הכל תלוי ברמת הצינייות שלו ובזמן
בו נפלת עליו ו/או נפל עליך. בקיצור נמרץ, אוייב, זה מי שמשתמש
בכל כלי בנמצא, באופן ציני למטרתו. לזכות "האוייב" ייאמר כי
אין לו שום דבר אישי נגדך; רק נקלעת בדרכו... איך אומרים?
למזלך הרע- שום דבר אישי.

כך נקלעו האחים המוסלמים בסוריה בדרכם של העלאווים שכל מבוקשם
היה לשלוט ולדכא התנגדויות עממיות ביעילות; כך נקלע העם היהודי
בדרכו של העם הגרמני- בתקופה הלא נכונה למזלו הרע; כך נקלענו
בדרכו של אחמדינג'אד ונסראללה ועבדאללה שכל מבוקשם הוא לשלוט-
תכונה מבורכת שנולדו עימה ועמלים על פיתוחה כבר בבית, עם האישה
בבית למשל- שנקלעה במקרה אל דרכם למזלה הרע, ונולדה ברחוב הלא
נכון במשפחה הלא נכונה או בזמן הלא נכון; רק למזלה הרע
והאומלל.

אוייב ציני יכול להיות ידידותי עם לבוש ידידותי, הוא יכול
להיות אפילו נאור בן נאור ותרבותי ואקבר תרבותי, השאלה היא
היכן אתה נתקל בו, מתי, באיזה מקום, באיזה שלב בתוכניותיו,
השאלה היא איך אתה משתלב בתוכניותיו. הוא יכול להיות פרמיטיבי
שפל ובלי טקט, או תרבותי נאור עם טקט, אך מכנה משותף אחד יש
לו: הוא ציני, תוכניותיו ציניות, ואופן פעולותיו ציני. הוא גם
משלב אותך במשחקו באופן ציני. הוא יכול להיות בשאר אל אסד
העאלווי התרבותי שנתקל בך במקרה ואתה- או המלחמה איתך יכולים
לתרום לו להמשיך ולשלוט; הוא יכול להיות נסראללה הפושטאק-
אוייב התרבות והנאורות שאוהב פשוט לשלוט ולהלחם ולכבוש ולאסלם
ולעשות טוב לאנושות, זה בגנים שלו ואתה רק נקלעת אל דרכו; זה
יכול להיות אפילו שכן טוב ונאמן שחוזה שלום מקשר ביניכם- אך
מתאים לו יותר בשלב זה להלחם בך; והאמן לי- זה יכול להיות גם
ידיד "אמיתי" שהלו"ז של האינטרסים שלו הכתיב את הכל ואפילו נגד
נטיותיו הטבעיות- שום סיבה אישית חלילה, אתה רק נקלעת
לתמונה...  

אוייב ציני יכול להיות מאוד קרוב אליך, בשכונתך, בביתך, מבשרך
ומדמך: אבא שתלטן, בעל אכזר, אישה בוגדת, ואפילו נשיא מיושב או
ראש ממשלה שאפתן שכל מאודו ומטרתו היא לשלוט; פשוט לשלוט, אסור
לו? ראה את רה"מינו ורמטכלינו ונשיאנו ושר ביטחוננו- כל מטרתם
מסתכמת בלשלוט, ובסה"כ אנחנו נקלענו אל דרכם. רה"מינו הנוכחי
שימש זרוע מנכ"ל המדינה לשעבר; האם יש לך אוייב ציני מר מזה?
וחברי-כנסתינו וראשי-מועצותינו ועסקני-מפלגותינו - האם הציניות
והאינטרסים עושים אותם לאוייב קשה או רך? מתוחכם או ברברי? האם
הם מהווים אוייב נוח ידידותי או קשוח ואכזרי? בסך הכל נקלענו
בדרכם; זה כל הסיפור.

אלברט שבות







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
השם שלך
מכוער!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/5/07 8:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלברט שבות

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה