התחשק לי לחמנייה חומה כזו עם סומסום, שבתוכה יש שתי נקניקיות
עם חרדל, קטשופ וכרוב כבוש.
הכרתם חשק כזה?
חשק כזה בחיים לא ידעתם. הייתי מסוגלת להרוג בשביל זה!
ככה כמו בסרטים, ללכת בפארק מלא יונים, אנשים ישובים על
ספסלים, אנשים מנגנים ברחובות ומחכים לתמורה.
סתם ככה ללכת בפארק, סתם ככה להעיף את להקת היונים השקטה
והתמימה, סתם ככה לבקש מהמוכר שייתן לי לחמנייה עם שתי
נקניקיות טובות, חרדל, קטשופ וסלט כרוב כבוש.
אבל לצערי, לא נמצאתי שם... ולא הייתי בסרט.
ככה שהחשק, קצת נקטע לי.

הכרתם אדם כזה, שאם למישהו היה חשק כזה, הוא היה הולך לחנות
ומחפש לך- לחמניה הכי דומה. מנסה למצוא חרדל וקטשופ טוב. ומביא
נקניקיות. הכרתם?
אבל למרות הכל, תמיד, לא חשוב המאמץ הכביר שאדם זה יעשה. אף
פעם זה לא יהיה אותו הדבר כמו בסרטים.
ולא משנה המאמץ- החשק שלך... תמיד יישאר.
מכירים את זה?

לי, זה קרה.
והחשק כמובן, קצת נקטע.
והטעם, לא היה זהה.
והחשק, עדיין נשאר.

אבל אותו אדם עשה הכל כדי לגרום לי טוב. ועשה את כל המאמצים
כדי שאת החשק הזה לאכול את אותה לחמנייה מהסרטים, אני אוכל...
שלהגיד לו "זה לא אותו הדבר בכלל..." קצת קשה היה לי להגיד
ולאכזב אותו.
לכן, רק חייכתי חיוך ענק שאומר תודה.
תודה על עצם המחשבה לבצע את זה. תודה על המאמץ העילאי שעשית
כדי להביא לי את זה.

ותודה!
תודה לאמא נפלאה שתמיד נמצאת שם עבורך!
תמיד תעשה כל מה שתבקש ממנה.
תמיד, אבל תמיד תעזור לך כשתצטרך.
ותודה! תודה על לחמנייה עם נקניקיות, חרדל, קטשופ וסלט כרוב
כבוש.
שרק, אבל רק אמא יודעת לעשות.