כל ישותי מתמקדת
בנקודה אחת בזמן.
אני תמיד מתמקדת
בנקודה אחת בזמן,
אם זה הזמן איתו,
או הזמן שאני חושבת עליה,
או הזמן שאני נהנית עם חברים.

אבל עכשיו,
הנקודה היא עוד מעט.
אני לא יכולה לראות את חיי
אחרי נקודה זו.

אני רוצה להגיע לשם.
אני מפחדת להגיע לשם.
אולי הפעם
אני אהיה שמחה.
אבל...
אבל מה אם...
מה אם זה לא ילך?

מה אם הנקודה הזו בזמן,
יום ראשון ליתר הדיוק,
מה אם אני אהיה
אני, כמו תמיד?
מה אם אני לא אצליח
לצאת מהקליפה הסגורה שלי?
מה אם...
מה אם היא כבר לא -
די!
היא כן.
אני יודעת שהיא כן.

עוד מעט.
הזמן זז מהר.
או לאט.
בעצם,
אולי רגיל.
אבל הנקודה הזאת בזמן מתקרבת.
ואני...
אני בכלל...