לבוא אלייך
כמו ילד
שמבקש
לנטוש את ילדותו
מול הים
שוב ניעלם
לא נהיה יותר ליצנים
עם כל מגע שנבקש
נדע, לחזור אל נקודת ההתחלה
בלי לפחד שהיא תיעלם
ככה, לבוא אלייך
בלי שבילים מתפתלים
בלי חלומות שהופכים דלילים
ואולי
אהבתי בלי מילים
בלי להכיר את הקצה של הזמן
הוא תמיד מגיע
כשאנחנו לא מוכנים
ואת, תמיד עומדת שם
כמו מחכה
יום אחד עוד נצליח
להשלים סיבוב
בלי ליפול
בלי להרגיש חלשים
יום אחד ניעלם
לבוא אלייך
בלי שום פרט מן העבר
בלי שום מחר שמציק
תלוש מכל מציאות
להתוודות
על חטאים שנסתרים
ועל כאלה, שלא למדתי
כל אחד משלם מחיר
ביום הדין, כל אחד מבקש מחילה
אולי נלמד
את העצב והשמחה
את הפנים שלא ידענו
ומגע שלא הצלחנו
מול קירות לבנים
שוב זה אנחנו
שלא יודעים, לכתוב את המילים
האם נדע את ההישרדות?
לבוא אלייך
כמו ילד קטן
שאיבד את דרכו
בדרך לשום מקום
ממלחמה שלא נגמרה, אל מלחמה שאיבדה מזמנה
יום אחד ניעלם
כמו שני ליצנים
אולי קסמים, שלא הצלחנו מעולם להסביר.