וכול אחד
אוסף רסיסים קטנים
שיהיה לנו במה להיאחז
איך להעיד
מי האשם, מי כאן
פורר את הכל
את מביטה בעיניי
יכול היה להיות כואב יותר
יכול היה, שאף אחד לא יצא מזה חי
לא אמרנו שום מילה
לא הצלחנו להסיר
את הכתמים
את אומרת שזה
היה בכוונה
כאילו רצינו, שיהיה לנו רע
כדי שנוכל להישאר ברחמים
להישמר מכול הדרכים
אבל אני הרי יודע
שאת שקטה בלילות
בורחת אל הסיפורים הישנים
כדי שיהיה לך
מה לחיות
שאני לא משאיר לך ברירה
כותבים ביומן
ואחר כך שותקים
מבטים חטופים ביציאה
מי יחזור
מי יישאר מאוחר
מי ישאיר לשני,
את הסיבות לשקר
ואיך זה שבחוץ
אף אחד לא רואה
כל אחד אוסף רסיסים
אחר כך ממלא את הסיפור
במשפטים שלמים
את אומרת
אולי אהבנו בלי להסביר
אז הכל התנגש
בתאונה אחת, חזיתית
לא יכול לפרק שום דבר
לרוקן את עצמי, בלי להיות מובן מאליו
את לא יכולה לוותר מהר מדי
יושבים, אחר כך שוכבים
כל אחד עם עצמו, כל אחד עם השני
בלי להשאיר כתמים
תקשיבי
איך אני מוותר
אני מביט בך
ולא מבין
מה נשאר לנו מכל זה
את לא מביטה
לא שואלת, על מה נשאר לשמור
מלבד רסיסים
שיהיה במה להאחז, את מי להאשים
בסוף תמיד נשאל
מה אנחנו לוקחים מכל העניין