זה כמו מוות איטי
נטול מילים
בלי הגנות, בלי חומות
מנסה להירדם כול הלילה
חושב על מה שיכול היה להיות
זה תמיד טוב יותר
בסוף שורות התחתונות
לוקחות את כל הקופה
זה כמו מוות איטי
נטול הסברים
לא יכול להגדיר לעצמי
מתי אני אהיה שמח
אולי זה חלף
הרגע בו יכולתי
לתמצת הכל למילה, לתחושה אחת
כותב אותי לאט
מילה אחר מילה
בלי שאוכל לברוח
זה כמו מוות איטי
ואני שוב מטפטף את הצער
אל תוך שתיקה
בלילה נטול שינה
כל החובות
מצטברים
אהבה, גאווה, משפט שלא הצלחתי להסביר
הכול נע סביב אותו מעגל, על אותו ציר
ואני לא ידעתי
שהמחר תמיד בא בסוף
רוצה לטפס מעל החומה
לראות איך זה שיש ברירה
בלי מגע, בלי אחיזה
זה כמו מוות איטי
שמטפטף אותי לדעת
לא יכול להצטער עוד
שוכב על המיטה
יכולתי להיות גם חי באותה מידה
ויש מי ששואל
אם אי פעם
אדע להיות שמח
בלי הסברים, בלי תגובות
כתבתי את עצמי עד הגבול האחרון
ושם נותרתי חשוף
זה כמו מוות איטי
אני מחכה שזה יגיע
ותמיד שוב מתעורר
בלילה נטול שינה
אני מחכה שמשהו טוב יקרה
איזה חלום שיעיר אותי פתאום
ושוב אגלה, שהמחר עומד לבוא
זה כמו מוות איטי
כל מילה שאני כותב.