יניב לא מאמין ברוחות ושדים.
רק בחלומות, אגדות, סיפורים.
יניב מאמין בשלום,
למרות שכולנו חושבים שזוהי שטות.
והדם רק מכה בשדות, ועוד באיזו קלות.
מה פתאום! זו טיפשות...
יניב יהנהן בראשו ויצחק בקלילות.

יניב רוצה להיות רופא,
הוא חושב שהוא ילך בדרך הקשה.
יניב מאמין שהוא יצליח,
זו רק עוד תקופה רעה.

יניב נותן עזרה לכל אחד
את כולנו הוא אוהב - אפילו את שונאיו.
יניב לא רוכש יריבים
כולנו תמיד ידענו, יניב כל כך מיוחד.

ועוד משפחה נהרסת... מדינה מתקפלת.
והמשפחות שכולות, ואנחנו בוכים
ועוד משפחה לא מוותרת... מדינה שותקת.
והחיים נאבדים, החיים מתאבדים
הנשמה זועקת, והם לא שומעים.
יניב לא מאמין ברוחות ושדים.

יניב מתגעגע הביתה,
רק לראות את החיוך של אחותו הקטנה
הוא מתגעגע לכולנו, שומעים זאת בכל מילה, בכל נשימה.
ליניב יש בית קטן, יניב לא מתלונן.
כלב חמוד, משפחה שאוהבת.
יניב עכשיו יצא מלבנון
אך לכיוון השני.
כי לערבים שחטפו אותו
יש תוכנית אחרת.

והכלב, החיבוק מאחותו הקטנה- הדברים שאותו מחזיקים
מחכים לו שיחזור. וכולנו מכחישים.
כי עכשיו אנחנו נשענים על הממשלה,
שמשחקת מן משחק חולני יחד עם החיזבאללה.
מעורערים בנפשם, הם דורשים עוד ועוד.
אוויר לנשימה, לא אבק שריפה.
דמות נושמת וחיה, לא גופה.
רק לא עוד נשמה אבודה.

ועוד משפחה נהרסת... מדינה מתקפלת.
והמשפחות שכולות, ואנחנו בוכים
ועוד משפחה שעדיין לא מעכלת... מדינה שותקת.
והחיים נאבדים, החיים מתאבדים
הנשמה זועקת, והם לא שומעים.
יניב לא מאמין ברוחות ושדים.

המוות הקשה שאת כל סוגיו כבר קיבלנו.
נפילה, יריות וצילומים של כולנו
תעודת זהות - מהולה בדם.
פרצוף קצת מוכר, על עיתון שנרדם.
ועוד כאב, ועוד פיצוץ
נהרסים חיים שלמים.
אך יניב מאמין בשלום - אפילו עם אויבים.

רק לראות את פניו, רק לשמוע את קולו.
בחדרו, על בגדיו כבר בכינו אינספור פעמים.
במיטתנו, כבר שבועות שלא ישנו
הוא עדיין כאן, היא מרגישה.
הוא עדיין כאן, היא מתעוררת מהחלום.
ושוב מכחישה.

ועוד משפחה נהרסת... מדינה מתקפלת.
והמשפחות שכולות, ואנחנו בוכים
ועוד משפחה מתמוטטת... מדינה שותקת.
והחיים נאבדים, החיים מתאבדים
הנשמה זועקת, והם לא שומעים.
יניב לא מאמין ברוחות ושדים.

אז יניב מצטער שיצא כך ולא אחרת.
וקולו מהדהד כמו ביום שיצא:
"אין לי ארץ אחרת".
יניב אוהב את כולנו, אתם יודעים...
הוא לא שכח אותנו לשניה.
מחכה לנו שם למעלה,
בפינת גן עדן שמורה.

אז איכשהו אני מבין שכבר קלטתם
יניב לא האמין לא ברוחות ולא בשדים.
אך את השדים שחטפו את יניב, אני ראיתי
ורוחו בכל יום מלווה אותי.
תמיד בפנים, במרחק נגיעה.
יניב שומע, יניב יודע, יניב ראה.


אז בבושת פנים אני מודה:
אני כן מאמין.
גם ברוחות וגם בשדים.

למה לא יכולתם לתת גם ליניב להאמין?