בדרך החוצה אני רואה אותו. הוא יושב מכווץ בפינה אפלולית,
מתבוסס במבוכה - החיבוק שלנו. אני מושיטה לו יד ואנחנו עוברים
יחד מבעד לדלת.
ברחוב הוא צועד על ידי, קומתו קטנטנה, כמו של ילד.
אני מתאימה את צעדיי לצעדיו הקצרים. בתוך כף היד שלי מונחת
ידו, קטנה וקרה. אני יודעת שהוא צריך את שנינו, אני יודעת שאין
לו טעם בלעדיך. אבל את שנינו עזבת, על שנינו וויתרת, ואני לא
מסוגלת להשאיר אותו לבד.
בלילה אני לא מסוגלת להירגע מרוב בכי.
אני חושבת על כל מה שאמרת. אני מנסה להתעטף במילים שלך -
שבמילא זה היה קורה, שהיה לזה קצה - אבל הן רק מתפוררות
סביבי.
אתה הולך, אתה מפסיק לאהוב אותי, אתה תאהב מישהי אחרת.
ואני מתרוצצת סביבך, בעיניים אדומות, מנסה לצרוח:
"אבל אתה כבר אוהב מישהי! אותי!
אתה כבר אוהב אותי." |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.