כשמצאתי קונכיה
לחשתי לתוכה את שמך
הנחתי אותה בחזרה והמשכתי בדרכי.
האמנתי בגורל,
חשבתי שיש לי מזל
ואם מספיק נרצה -
אנחנו עוד נהיה ביחד.
כשהגאות עלתה
נסחפה לה הקונכיה
עמוק בין גלים ומערבלות
צללה ונלכדה בין אלמוגים במצולות.
כך עבר לו הזמן...
זריחה, שקיעה
ירח מתחלף בחמה
ואתה - עדיין ר ח ו ק.
וזיכרון נשטף ונמחק
וביתו של הסרטן נשחק
ובאופק עוגנת לה ספינה
האם לי היא ממתינה?
והספינה שורקת בצופר
מבקשת למחוק כך את העבר
רוצה לחשוב על העתיד
אך האם כדאי בכלל להתמיד?
וכל תהיה וכל טעיה
שבה אני מתלבטת
הספינה הולכת ומתרחקת
והשמיים משחירים
והעננים הופכים לכהים
ורוח
וברק
ורעם
וגשם יורד.
גשם כבד הופך לברד
ואני עומדת עוד על החוף,
מחכה לך לבד.
חוזרת הביתה, מעדיפה לנמנם
מתחפרת בתוך שמיכת קיץ
מנסה להרדם.
ובחלומי נזכרת בקונכיה
ולפתע חזרת גם אתה.
נוקש על החלון, מפריע לישון
מחייך אליי בחיוך של קשת בענן
אתה - הטל שבחיי. |
