שני יהב / ברטה הקטנה |
ברטה ידעה שנחשים ארסיים, אבל לא אנשים,
ברטה הקטנה בכתה ובכתה, הדמעות לא הפסיקו לנזול,
הדמעות הן לא הדברים היחידים שנזלו, וברטה פחדה מכך מאוד.
ברטה הקטנה עצמה את העיניים ונשכה את השפתיים,
לא שלה כמובן,
ברטה הקטנה שחקה עם הידיים, של השכן אברהם,
ברטה הקטנה אוהבת את התקרה
של המקלט בשכונה,
היא אוהבת את הדרך מכאן אל ביתה,
ברטה כבר הפסיקה לבכות, ולצעוק ולצרוח,
ברטה עייפה עכשיו ורוצה רק לנוח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|