שני יהב / כמו |
כמו דממה שמכסה את האוזניים
וחושך. כמו שרק אני יודעת.
הידיים מגששות באור הקלוש, שאני לא רואה,
והרגליים בועטות בחפצים שלא קיימים.
אני מרטיבה את הפה ומנסה לדבר
אולי יש שם מישהו.
המציאות והאשליה מתעתעים בי.
מה אמיתי? אני רואה. אותי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|