כאב ועוד כאב, עצב נורא כובש,
הראש לא עוצר, לא נותן קצת רוגע
בין טוהר ושלווה, עף לו הכאב הנורא,
כובש הוא את נפשי, לא נותן ברירה.
מרחף על דרך חדשה, חולם על שביל מוצא,
הולך, רוצה, לא מרוצה, נוגע נדקר ומת.

הכאב היה נורא, אך עכשיו הוא תם,
לא יכולתי לסבול כל כך הרבה סבל בנפשי,
שכלי התפקע מרוב אדישותי,
לא יכולתי לתת לעצמי להמשיך לחיות,
הלכתי, חיכיתי, לא מצאתי, רציתי, לא ראיתי,
אהבתי, שנאתי, לקחתי, נתתי, שביתי את עצמי,
אשליות של מטרה, כשלג נופלים על אדמה,
עלי שלכת, תקופה של חורף, רוצה כאן ועכשיו,
הולך לבקר, מוצא חדר מלא נרות נשמה,
אני את חיי איבדתי.

שביל ארוך ושני עצים
מובילים אותי אל בקתת הרועה,
מתקדם, צועד, מאבד תקווה,
נכנס, שוקע בתוך ייאוש חדש,
איבדתי, נלקחתי, את הנעשה לא ניתן להשיב.

רק רציתי שתדעי, שאותך אהבתי נורא,
לך חיכיתי כל לילה, שתבואי למיטתי ותשירי את שיר ערשי,
אך לא  באת, ואותי הרסת,
כן, אותי הרסת, אמא אהובה.