נפתלי אוחנה / קחוני שמים |
שימוני בתוך מרבד של עננים,
הפגישוני עם מלאכים לבנים,
שפורשים את כנפיהם על העולם.
קח אותי ירח, הרגש את בדידותי,
וגם אם קשה לך, הבן את עצבותי,
כי זה הלך ולא יחזור,
זה נמצא שם לידך.
והשמים, לוהטים, אדומים,
כאילו דם רב נשפך
ירד לארץ ולא חזר.
ועכשיו ארונות קבורה בשורה,
מחכים להיכנס על תוך האדמה,
דגל כחול ולבן, משמר של טהרה
וחבריך שם מזילים דמעה.
מוקדש לחיילים שנהרגו בלבנון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|