את העצב מלטפות הדמעות
ובשקט חוסות עיניי.
ואל רוח גבית שנוסקת
אל אוצרות המילים, תפילותיי.

שעולות אליך
מחליקות בין השבילים.
מחזקות ידיך
ואותנו אמרו מי יחזיק.

את השקר אי-אפשר לכסות
רק פרח כמוך ניתן.
השמים יורידו דמעות
המלח יבכה לו אתם

וירד אליך
יבער על כל הפצעים
ישוב אל עיניך
רק פצעינו אינם מגלידים...


מוקדש לחייל בניה ריין ז"ל מקרני שומרון.
מאחרוני הנופלים בלבנון.
בניה ריין הוא גם מעין קרוב משפחה (למה מעין? לא חשוב),
וגם חבר יקר של הזמרת יוצרת קרן אורבך, שיש לה
דף יוצר כאן בבמה,
(התגלה לי במקריות מוחלטת ומדהימה כשלעצמה).
השיר נכתב ב- 15.08.06 יום ההלוויה של החייל,
עם הרבה כאב, צער ודמעות.
השיר הזה הוא הראשון מתוך שישה שירים שכתבתי לכבודו.
יהי זיכרו ברוך.