גופי שוקע בחול טובעני,
חברי לצידי כבר אינם.
רק בקשתי עזרה, נמלטו,
ודרכו על פני עד זוב דם.

הדם באזני, נשימה אחרונה,
והפה כבר טבוע בחול.
עיני מתכווצות במבט על חיי
ונדמה כי פספסתי הכל.

לא ספרתי בדיחות להצחיק,
או בכיתי במוות של איש.
רק כעסתי, שנאתי לריק,
והותרתי את שמי להכפיש.

על עיני עלוקה ושורף לי
אבל היא מבלה בנעימים.
לו רק הייתי כמוה מולך לי
על מבטי אומללים חלולים,
הייתי מסיט מחשבתם מעצמם,
וסדרי העולם היו...