רעות, שלווה
מדבר, שממה
נושמים ביחד
את השקט במחר.
קור, אפילה
ענן, סירה
שטים ביחד
אל עתיד, ללא נודע.

בלהט אש עורג אלייך
במודע.
ומבקש אל אורחותייך
לעיקר.

לנאות מדבר
בחוץ כשקר
וגשם אחרון.
כל-כך יקר
זה העיקר
מנעים כמו אור ראשון.

דשאו ימיי
כל אוצרותיי
חובקים ביחד
רעד, שמש ותפילה.
אור ותהילה
ארמון, טירה
לוטפים בי יחד
חום ורטט, לי אתה.

אל להט אש אל אישוניך
מחכה.
אז אל תפר בריתי אליך
לי מחר...

בנאות מדבר
בחוץ כשקר
וגשם אחרון
אל היקר
והמוכר
חוזרים עם רדת יום.

14.08.06